אגרא דכלה
שם (ב"ר פצ"ג ו') ידבר נא עבדך דבר (בראשית מד יח). אמר ירמיה בר שמעיה דבר אני מוצא מבפנים, ומכניס דבר בנוא ומכלה אתכם, עכ"ל. והוא פליאה. ונראה דדרש למה נכתוב ידבר בסגול לא בצירי. וגם הוקשה לו היה לו לומר ידבר נא עבדך באזני וכו', דבר למה לי. על כן דרש שיהודא אמר כך, כי יעשה תיבת דבר בקמצין יעשה להם דבר בסגולין. והנה נקודות המה נשמות האותיות בפנים כי על ידם יתנועעו האותיות, על כן נקודת האותיות נקרא פנימיות החיות. והנה יהודא דייקא היה מסוגל ונתברך יד"ך בעורף אויביך (בראשית מט ח), נקודת הסגול הוא שלשים, ונקודות הקמץ הוא י"ו, נמצא יתירה מדת הסגול מנין י"ד, זהו שנתברך ידך בעורף אויביך וכו' זהו סגולת יהודא, ומדבר דבר ויכול להפך על האויב לדבר, וזה סוד דוד מנגן בי"ד (שמואל א' יט ט). וזהו שמפרש בכאן שאמר ידבר בסגול, ורצ"ל אני אעשה מתיבת דבר שאני מדבר, אני אעשה בסגלין ומכניס דבר בנוא שהוא מצרים. וז"ש במדרש דבר אני מוצא מבפנים, אקח ואוציא מתיבת דבר את הנקודות שהם פנימיות האותיות, ומכניס וכו', ואתה תבין כי קצרתי:
אגרא דכלה
הרימותי יד"י. ר"ל הי"ד הוא דו"ד בגימטריא י"ד, בסוד ודוד מנגן בי"ד (שמואל א' יט ט), והוא דור הי"ד מן אברהם: אל י"י אל עליון וכו'. הכוונה אין לך עסק בזה הנפש, כי הוא שייך לי אל הקדושה, ואני צריך להרים אותו אל הויה המהוה כל הויות, ולהביאו בסוד העיבור אל "אל "עליון הוא בינה, סוד הציור והעיבור אשר הקנה שמים וארץ הם זעיר ונוקב'. וזה דרך הקודש בכל יום הניצוצות העולים מתוך הקליפות עולים ממדריגה למדריגה, עד שבאים בסוד העיבור ונתהווה מהם אור חדש, והמשכילים יבינו מה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בהיותנו בבריאה אשר אימא מקננת שם, ובפרט בהיותנו בהיכל הזכו"ת, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו', אור חדש וכו' (ברכת יוצר אור), והבן לפי הנ"ל מה שאמר שלמה בהגיעו למקום הקליפות עז"א ועזא"ל, י"י רמ"ה יד"ך (ישעיה כו יא, זוהר ח"ב קי"ב ע"ב), כמ"ש אברהם על מלכות דוד הרימותי ידי: